המציאות הביטחונית במזרח התיכון מזכירה לנו שוב עד כמה תשתיות מחשוב הן חלק קריטי מהחוסן של כל ארגון.
כאשר מדברים היום על מתיחות מול איראן ועל האפשרות להסלמה אזורית המשפיעה על ישראל, רבים חושבים על מערכות הגנה פיזיות. אבל עבור עסקים, אחד האיומים האמיתיים הוא דווקא על המשכיות המידע והמערכות.
שרתים יכולים להיפגע לא רק מתקיפה ישירה אלא גם מאלו:
• הפסקות חשמל ממושכות
• פגיעה בתשתיות תקשורת
• שריפה או נזק למבנה
• פינוי אזור או חוסר גישה פיזית למשרד
כאן נכנס לתמונה עקרון בסיסי בעולם ה-DR וה-BCP.
גיבוי מרוחק.
המלצה מקובלת בעולם היא שמערכת ה-DR לא תהיה באותו בניין, ולא אפילו באותו אזור תעשייה. ברוב המקרים מדברים על מרחק מינימלי של כ-20 קילומטר בין האתר הראשי לבין אתר הגיבוי.
למה זה חשוב?
כי אירוע אזורי אחד יכול להשבית אזור שלם.
שריפה גדולה, פגיעה בתשתיות או אירוע ביטחוני יכולים להפיל גם את השרת הראשי וגם את הגיבוי אם הם קרובים מדי.
כאשר ה-DR נמצא במרחק גיאוגרפי מתאים, הארגון יכול:
✔ להפעיל מערכות תוך דקות
✔ להחזיר עובדים לעבודה גם אם המשרד מושבת
✔ לשמור על רציפות עסקית
✔ למנוע אובדן מידע קריטי
המלחמות והמתיחות באזור מזכירות לנו דבר פשוט:
גיבוי הוא לא רק עניין טכנולוגי. הוא חלק מההישרדות העסקית של הארגון.
אנו רואים יותר ויותר ארגונים שעוברים למודל שבו השרתים הראשיים נמצאים בענן או בדאטה סנטר אחד, וה-DR נמצא באתר אחר לחלוטין – לעיתים אפילו בעיר אחרת.
ארגון שלא בודק היום את תשתיות ה-DR שלו, עלול לגלות בזמן משבר שאין לו באמת תוכנית התאוששות.
קרדיט תמונה: Jakub Zerdzicki
