פרשת Wikileaks והעולם המקוון

שנת 2010 הייתה מעניינת מאוד בתחום אבטחת המידע. וכשמדובר על זליגת מידע, פרשת Wikileaks בלטה במיוחד. מדובר כנראה בפרשת ההדלפות הגדולה והמשמעותית ביותר בהיסטוריה. האם מתברר שפרשת wikileaks משנה את חוקי המשחק?כשמדובר על הגנה על מידע רגיש השיקול הראשון הוא ההגנה על הנתונים עצמם. ליתר דיוק, איך נאסף המידע הרגיש, איך הוא מועבר ואיך הוא מאוחסן. והשני – איפה בכל השלבים של התהליך הזה, אנשים עם רמות שונות של סיווג הצליחו לשים את ידיהם על המידע הזה ולנצל אותו לרעה.
 
אנליסטים שונים מתחום אבטחת המידע, מתריעים כבר שנים שמקור העיקרי לזליגת מידע הוא "עבודה מבפנים". לפי מחקר שנערך בשנת 2009 על ידי מכון פונמון, 59% מהעובדים שנשאלו הודו שהם יעזבו את מקום עבודתם כשברשותם מידע רגיש בין אם מדובר בפיטורין או בעזיבה. 79% מאותם עובדים הודו שהחברה שבה הם עובדים לא מתירה לעזוב את החברה עם מידע פנימי ו 68% תכננו להשתמש בנתונים כגון כתובות אי מייל, נתונים של לקוחות ותיעודי עובדים שהם גנבו מהמעסיקים שלהם.
 
למרות שנתונים אלה זמינים כבר קרוב לשנתיים, לא נראה שיש איזשהו שינוי גלובלי ומשמעותי במדיניות נגד זליגת מידע פנימי, ולא הייתה שום עלייה נרחבת של שימוש בחומרה או תוכנות הגנה מיוחדות.
 
בימינו רוב הנתונים, לרבות הנתונים שהוגדרו באופן רשמי כרגיש, כבר לא נאספים בצורת ניירות אלא באופן דיגיטלי. דבר זה הופך את ההעתקה וההפצה שלהם לקלה יותר, ומביא למצב בלתי נמנע שאירוע משמעותי של זליגת מידע יתקיים במוקדם או במאוחר. ובעוד שבסביבה הארגונית מקרים כאלה מוגבלים לגבולות הכלכליים של החברה, במקרה זה, מכיוון שהמסמכים שהודלפו קשורים בעיקר למעורבות האמריקאית באזורים רגישים, הנזק שנעשה השפיע מיידית על היחסים הבינלאומיים שגם ככה היו שבירים.
 

דילוג לתוכן