טובעים במידע – מהי טביעת רגל מימית ומהם מים וירטואליים?

כמה ליטרים של מים עולה זוג מכנסי ג׳ינס? מה הוא סיב זְהוֹרִית ולמה זה צריך להיות לנו אכפת ממנו? למה עדיף שתאכלו דגים? ואיך כל זה קשור ל-2030?

דנה מזרחי

כמה פעמים קרה לכם שבאמצע המקלחת או כשמילאתם מים מבר המים במשרד נזכרתם פתאום בקמפיין כזה או אחר הקורא לחיסכון במים? לפעמים הזדרזתם לצאת מהזרם המפנק, פעמים אחרות נשארתם עוד קצת ״כי היה לכם יום ארוך״, אבל מתי בפעם האחרונה חשבתם על כמה מים בוזבזו על יצור המכונית שאתם נוסעים בה, או המכנסיים שאתם לובשים? מוצרי מזון, חפצי-פלסטיק, ארון הבגדים שלכם, כל אחד מהם מבזבז כמויות אדירות של מים, הרבה יותר ממה שתשתו בשנה שלמה.

אנחנו כל כך רגילים לשמוע על ״ישראל מתייבשת״ והקו האדום או השחור בכנרת, אבל מתי שמעתם על צריכת מים סמויים? "מים וירטואליים" אלו מסתתרים במזון שאנחנו אוכלים – אבל לא רק בשלב שבו הוא נכנס לגופנו; הם באים לידי ביטוי בבגדים שאנחנו לובשים ואפילו לסמארטפון ולמכונית המשפחתית שלנו יש טביעת רגל מימית (במקור: Water Footprint). מדד זה אומד את כמות המים הדרושה לייצור 1 ק״ג/ ליטר/ יחידת-מוצר, וגם מציין את מקורם. כך למשל, מרבית המזונות שאנו צורכים צורכים בעצמם ״מים ירוקים״, כאלו שנמצאים בצמחים ובאדמה; בשונה ממים כחולים (ממקורות טבעיים) או מים אפורים (שפכים ללא הפרשות אדם לשימוש חוזר), שבתסריט הטוב למעלה מ-3,000 ליטר שלהם משמשים לייצור זוג מכנסי ג׳ינס. זוג אחד, 3,000 ליטר מים.

לייצור חולצה אחת דרושה אותה כמות מים שאנו שותים בשלוש שנים

תעשיית האופנה לבדה צרכה בשנת 2015 כמות השווה ל-32 מיליון בריכות שחייה אולימפיות (79 מיליארד מ״ק), נתון הגיוני לחלוטין אם חולצה אחת שותה 2,720 ליטר, פחות או יותר כמות המים שאתם שותים בשלוש שנים. כמויות אלו אינן מציינות את טביעת הרגל המימית הסופית של המוצר, שצפוי לשתות עוד כמה אלפי ליטרים טובים בכביסות העתידיות. כשאנחנו הולכים לקניות אנחנו לא מקדישים מחשבה שניה לכמות ההרס שיוצרת עוד חולצה בארון, זו העשויה סיבי זְהוֹרִית (ויסקוזה) – שמקורה ממפעלים ליצור בגדים המוני, השופכים את פסולת הכימיקלים שלהם במורד נהרות, עד שאלו מגיעים לפתחי בתי הכפרים שבקצה. זיהום מקורות המים יצר פגיעה קשה בטבע וגבה את חייהם של בני אדם המתגוררים באזור המפעלים; או זו העשויה רק כותנה, שעבור גידולה בלבד נדרשים בממוצע 10,000 ליטר מים.

לא רק בארון אלא גם על השולחן – מה לגבי מזון?

לא רק מפעלי זהורית אחראים למחדלים סביבתיים – תעשיית יצור הבקר עוקפת אותה בסיבוב. העמותה ההתנדבותית Water Footprint Network בדקה ומצאה, כי טביעת הרגל המימית של ק״ג בשר בקר עומדת על 16,000 ליטר ושל ק״ג שוקולד על 17,196 ליטר מים. אוהבים עגבניות? אלו הטריות דורשות רק  214 ליטר והמיובשות לא פחות מ-4,275 ליטר. אוהבים גלידה? ליטר חלב שווה ל-1,021 ליטר מים וליצורו של ק״ג וניל ידרשו עוד 126,505 ליטר.

רוצים להפחית את טביעת הרגל המימית מיד?

בדומה לטביעת הרגל האקולוגי, למאבק בחור באוזון וצמצום השימוש במוצרי פלסטיק, הדרך הארוכה להפחתת הנזק שאנחנו גורמים במו ידינו לכדור הארץ, מתחילה בשינויים בהרגלי הצריכה. בתסריט האידאלי, כל בני האדם בעולם מפסיקים לקנות חפצים שהם לא זקוקים להם, במציאות אפשר לקוות לפחות להחרמת יצרנים מזהמים. נכון, לפעמים צריך לעשות קצת מחקר כדי לגלות את שרשרת האספקה המלאה, כלומר – אתם מכירים את H&M ו-ZARA, אבל אתם לא יודעים שקוֹנְגְּלוֹמֶרָט Aditya Birla ההודי, שמייצר בין היתר סיבי זְהוֹרִית, הוא אחד מהספקים שלהן. אבל יש נקודות אור בתעשייה – בעקבות דו״ח שפרסמה קרן Changing Markets שעסק בטביעת המים שמותירה התעשייה הזו – הניפו כמה יצרנים וספקים את נס המרד והתחייבו להשתמש בכותנה ברת קיימא. בהיעדר החלטה על אייקון שיבדיל בין מוצרים בעלי טר״מ נמוך לאחרים – בדומה לחותמות ״סחר הוגן״ – נצטרך להתאמץ קצת יותר כדי לדעת מי מזיק ומי פחות מזיק ואולי אפילו מיטיב עם הסביבה.

 

בהתחשב בכך שלמעלה מ-90% מהמים בעולם משמשים לגידול המזון שלנו, רשימת הקניות יכולה להיות נקודת התחלה קלה יותר עבורנו. אומדן טביעת הרגל המימית של מזונות מן הטבע גולש מבקר לעוף, למאכלי ים ולטביעה הנמוכה ביותר – ירקות – ואם לוקחים בחשבון גם את המים שיידרשו לנו לנקות, לחתוך, לבשל, לאכול ושוב לנקות – התוצאה המשוערת די ברורה. רוצים גם לחסוך בכסף? השתדלו להימנע מרכישת מוצרים (ובעיקר טריים) בכמות גדולה מהנדרש; הצרכן המערבי הממוצע משליך כשליש מהאוכל שהוא קונה (חמישית מהמים שהוא צורך).

התחזיות האחרונות קובעות שעד 2030 יהיה הביקוש למים גבוה ב-40% מהכמות. בדו״ח World Water Development של ארגון האומות המאוחדות נכתב ״אם לא נשקם את האיזון בין הביקוש לאספקה, העולם יעמוד מול גרעון מים חמור ביותר״, אך צויין כי שימוש יעיל יותר יכול להבטיח אספקה מספקת בעתיד.

דילוג לתוכן