גם בעולמות ההייטק בסוף הכל בינאישי

רומן לוי
גורמים רבים יכולים להשפיע על תפוקת העובד: מצב רוחו, הסביבה שבה הוא נמצא, מידת ההתאמה שלו לתפקיד ועוד. אך אם יש משהו שהפך להיות נפוץ מאוד לאחרונה במקומות עבודה אשר מעוניינים להשקיע בעובדיהם, הרי שזה 'שכלול' כלל השירותים הפנים ארגוניים. בעבר מקומות עבודה סיפקו לעובד את השירות המינימלי שהן מחויבות או צריכות לתת, היום רבים מהם גם בעולמות ההייטק והחדשנות נותנים 'אקסטרה שירותים', בידיעה שדבר כזה יכול לתרום מאוד לתפוקה של העובד.

לתת יותר, למען ההרגשה הכללית בסביבת העבודה
כאמור, ישנם ארגונים מתקדמים, גם היום, שמספקים לעובדים שלהם את המינימום הנדרש: עמדת עבודה מינימלית, מדפסת, אולי קפה ומים חמים במטבחון, ודי. אך המציאות מראה שחברה אשר תתאמץ קצת יותר, ותיתן במסגרת השירות הפנים ארגוני אקסטרה שירותים, תקבל מהעובד שלה הרבה יותר. לכאורה, אמירה זו צריכה להיות ברורה לכל, אך לא כך הדבר. ומדוע? משום שארגונים רבים תקועים בגישה המסורתית. אלה שכחו כי עובד שנותנים לו יותר ממה שהורגל לקבל, או יותר מהנהוג, יעריך הרבה יותר את המעסיקים שלו: עובד שלרשותו יעמוד חדר משחקי מחשב, ידע שהוא יכול להפיג את המתח וליהנות גם בשעות העבודה; עובד שלצד העמדה שלו תהיה ספרייה קטנה ובה ספרים לעיון בזמנו החופשי, יחייך כשיראה אותה. וזה מה שעושה את ההבדל.

להעביר מסר אופטימי – שינוי אטמוספרה
עוד מגמה שנכנסת לארגונים רבים היא הגישה החיובית, או בז'רגון המקצועי בניית אטמוספרה פנימית: גישה שמתבטאת הן ביחס לעובדים, והן במסר שמועבר להם. ברגע שהאווירה הכללית אופטימית יותר, כך העובדים רגועים ושמחים יותר, וכך הם גם אפקטיביים יותר ומגיעים לתפוקה גבוהה יותר. אופטימיות היא הרי שם המשחק בכל מקום.

להיות שם באופן אישי ופרטני
למרבה האבסורד, ישנן חברות שבהן המנהלים לא מכירים את שמות העובדים (או לפחות לא את של כולם); יש לא מעט מקומות עבודה שבהם המנהלים הישירים בכלל לא יודעים מה העובד עושה מחוץ לשעות העבודה, מה עובר עליו ועם מה הוא מתמודד. לעתים יש לכך סיבות מובנות, אך השורה התחתונה היא שהעובד יכול לחוש חוסר אכפתיות כלפיו. זכרו- מקום עבודה שרוצה להשיג אפקטיביות רבה, צריך להיות אכפתי. צריך להיות מסור ודואג. אך חשוב מכל צריך להכיר את ההון האנושי ברמה אישית. אלה ואחרים רק יטיבו עם הארגון ועם ההתפתחות והצמיחה שלו.

 

דילוג לתוכן